Ktouboth
Daf 71a
משנה: מִי שֶׁהָלַךְ לוֹ לִמְדִינַת הַיָּם וְאָֽבְדָה דֶרֶךְ שָׂדֵהוּ אַדְמוֹן אוֹמֵר 71a יֵלֵךְ עָלֶיהָ בַּקְּצָרָה וַחֲכָמִים אוֹמְרִים יִקְנֶה לֹו דֶרֶךְ בְּמֵאָה מְנָה אוֹ יִפְרַח בָּאֲוֵיר.
Traduction
Un homme est allé au-delà des mers. A son retour, il ne retrouve plus le chemin de son champ (et il veut que des voisins lui fassent un sentier). Admon dit qu’il peut réclamer un sentier, qu’on fera le plus court possible; mais les autres docteurs disent qu’il ne peut rien réclamer; il devra se frayer un chemin dut-il coûter cent maneh, ou y passer en volant en l’air.
Pnei Moshe non traduit
מתני' ואבדה דרך שדהו. שהחזיקו בה בעלי השדות שבמצריו:
ילך לו בקצרה. על כרחם יטול לו דרך לשדהו אבל יברור לו דרך קצרה שלא ירבה ליטול:
יקח לו דרך במאה מנה. דכל חד וחד מצי מדחי ליה לאו דרכך גבאי ובגמרא מפרש לה והלכה כחכמים:
משנה: הַמּוֹצִיא שְׁטָר חוֹב עַל חֲבֵירוֹ וְהַלָּה הוֹצִיא שֶׁמָּכַר לוֹ אֶת הַשָּׂדֶה אַדְמוֹן אוֹמֵר אִילּוּ חַייָב הָיִיתִי לָךְ הָיָה לָךְ לְהִיפָּרַע אֶת שֶׁלָּךְ כְּשֶׁמָּכַרְתָּ לִי אֶת הַשָּׂדֶה וַחֲכָמִים אוֹמְרִים זֶה הָיָה פִיקֵּחַ שֶׁמָּכַר לוֹ אֶת הַקַּרְקַע מִפְּנֵי שֶׁהוּא יָכוֹל לְמַשְׁכְּנוֹ.
Traduction
Quelqu’un (A) présente un acte de créance contre son prochain (B); ce dernier conteste la valeur de cet acte (580)Il se fonde sur un acte de vente par lequel le même A lui a vendu un terrain postérieurement à la créance. Selon Admon, B peut dire à A: ''Si je devais réellement de l’argent, tu aurais plutôt réclamé cette dette que de me vendre ton terrain''. Les autres docteurs l’obligent de payer la créance, en alléguant que le créancier a agi par prudence en lui vendant le terrain, afin d’avoir un terrain servant de gage.
Pnei Moshe non traduit
מתני' והלה הוציא שמכר לו את השדה. הלוה הוציא עליו שטר מכירה מאוחרת לשטר הלואה ואומר שטרך מזויף או פרוע שאם הייתי חייב לך לא היית מוכר לי את השדה שהיה לך לגבות חובך:
זה היה פיקח. שמכר לו שדה לפי שהיה זה מבריח מטלטליו ולא היה לו מהיכן ימשכננו על חובו ועכשיו יטול את הקרקע ומפרש לה בבבלי באתרא דהלוקח יהיב זוזי והדר כתבי שטר מכירה כ''ע לא פליגי שהיה לו למוכר לעכב בחובו אם כבר הגיע זמן הפרעון ולא יכתוב לו שטר מכירה וכיון שכתבו הוכיח שאין לו עליו חוב כי פליגי באתרא דכתבי שטרא והדר יהבי זוזי אדמון סבר איבעי ליה למימסר מודעא איני מוכר לו קרקע אלא כדי שאוכל למשכנו וחכמים אומרים חברך חברא אית ליה והיה ירא שמא ישמע הדבר וימנע מלקנות השדה והלכה כחכמים:
הלכה: מִי שֶׁהָלַךְ לוֹ לִמְדִינַת הַיָּם כול'. רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה אָמַר. הַטּוֹעֵן בִּרְאָיוֹתָיו. מִילְתֵיהּ אָֽמְרָה. וְהֵן שֶׁיְּהוּ אַרְבָּעָה מַקִּיפִין אוֹתוֹ. שְׁמוּאֵל אָמַר. אֲפִילוּ אֶחָד מַקִּיפוֹ מִכָּל צַד. תְּנַיא יְהוֹשֻׁעַ. הֲרֵי שֶׁהָיָה טוֹעֶה בַּכְּרָמִים וּבַשָּׂדוֹת. מְקַדֵּד וְיוֹצֵא עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לַדֶּרֶךְ אוֹ עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לְבֵיתוֹ. אֲפִילוּ שָׂדֶה מְלֵיאָה כְּרָמִים. שֶׁעַל מְנָת כֵּן הִנְחִיל יְהוֹשֻׁעַ לְיִשְׂרָאֵל אֶת הָאָרֶץ. תְּנַיא יְהוֹשֻׁעַ לָצֵאת. שֶׁמָּא לְהִיכָּנֵס. תְּנַיא יְהוֹשֻׁעַ בְּגוּפוֹ. שֶׁמָּא בְפָרָתוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. פָּרָה דַּרְכָּהּ לַחֲזוֹר. נְחִיל שֶׁלִּדְבוֹרִים עַל יְדֵי שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לַחֲזוֹר עָשׂוּ אוֹתוֹ כְגוּפוֹ.
Traduction
R. Yossé b. Hanina dit: la Mishna parle de celui qui, pouvant affirmer par preuve avoir eu un sentier menant à son champ, ne le retrouve plus, et l’on suppose que 4 propriétaires divers entourent ce champ de toutes parts (sans laisser d’accès, défaut que chacun d’eux rejette de l’un à l’autre). Samuel dit qu’il en est ainsi, même si un seul propriétaire l’entoure de toutes parts (voilà pourquoi, selon Admon, le propriétaire revenu coupera au plus court). -Mais, n’est-ce pas une condition remontant au temps de Josué (577)B, Baba Qama 81, que si quelqu’un se trouve égaré au milieu de vignes ou de champs il peut se frayer un chemin à travers les terrains d’autrui, afin d’arriver sur la route ou jusqu’à sa maison, dut-il traverser des terrains tous plantés de vignes, car à cette condition Josué a donné la Palestine en partage à Israël? La condition de Josué s’applique, il est vrai, à la faculté de sortir, non à celle d’entrer (d’aller et venir); ou encore, elle se rapporte à l’homme seul, non à ses bestiaux (voilà pourquoi, en cas de perte du chemin, le propriétaire est tenu d’en acquérir un au voisin). R. Yossé justifie toutefois pourquoi l’homme ne peut pas faire aller et venir un animal domestique par le terrain d’autrui, tandis qu’il peut le traverses pour soigner, p. ex., une ruche d’abeilles: c’est que l’animal peut revenir seul, tandis que la ruche ne pouvant revenir seule, on permet au propriétaire de passer comme pour lui-même.
Pnei Moshe non traduit
גמ' הטוען בראיותיו. כלומר שיש לו ראיה שהיתה לו כאן דרך שדהו אלא שאבדה דאי לאו הכי לא פליג אדמון שאין בדבריו כלום:
מילתיה אמר והן וכו'. אדברי חכמים קאי וקאמר הש''ס שמענו מימרא אמרה דדוקא בשארבעה בני אדם מקיפין אותו והילכך כל חד וחד מדחי ליה:
שמואל אמר אפי' אחד מקיפו. וכגון שהאחד בא מכח ארבעה שלקח מהם כל השדות המקיפין ובהא פליגי דאדמון סבר מצי אמר ליה ממה נפשך ארחי גבך וחכמים סברי מצי אמר ליה היאך אי שתקת שתקת ואמכור לך בזול הדרך ואי לא מהדרנא שטרא למרייהו ולא מצית לאשתעויי דינא בהדייהו. וכדמסיק רבא בבבלי שם:
תנאי יהושע. קושיא היא הא תנאי יהושע הוא שזה אחד מעשרה תנאים שהתנה יהושע עם ישראל כדמייתי לה בבבלי פ' מרובה דף פ''א:
הרי שהיה טועה בכרמים מקדד ויוצא אפי' בשדה מלאה כרמים שע''מ כן הנחיל יהושע את הארץ ואפי' אבדה לו דרך שדהו אמאי אין לו דרך:
ומשני תנאי יהושע הי' לצאת. אם הוא תועה בשדה חבירו מקדר ויוצא עד שמגיע לדרך שמא להיכנס בתמיה וכן תנאי יהושע היה בגופו שמא בפרתו ובמתני' מיירי לצאת ולהכנס ולעשות בה כל צרכיו הילכך יקנה במאה מנה או יפרח באויר:
פרה דרכה לחזור. כלומר דיהיב טעמא על הא דתניא התם בברייתא דאחד מן התנאים הוא על נחיל של דבורים שלו בתוך שדה חבירו שיורד לתוך שדה חבירו וקוצץ שוכו של חבירו להציל נחילו והא אמרינן דלא היה התנאי אלא בגופו ומאי שנא מפרתו דלא הויא בכלל התנאי ולפיכך מפרש ר' יוסי פרה דרכה לחזור מעצמה ולא התקין להכנס ולחזור אחר הפרה כשהיא תועה אבל נחיל של דבורים ע''י שאין דרכו לחזור מעצמו עשו אותו כגופו להיות יורד ומחזר אחריהן:
אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. אַדְמוֹן וְרִבִּי עֲקִיבָה שְׁנֵיהֶם אָֽמְרוּ דָבָר אֶחָד. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. מְכָרָן לְאַחֵר. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. אֵינוֹ צָרִיךְ לִיקַּח לֹו דֶּרֶךְ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. צָרִיךְ לִיקַּח לוֹ דֶּרֶךְ. וְלֹא שָׁמַע דְּאָמַר רִבִּי הִילָא רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בִּסְתָם חֲלוּקִין. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם דָּבָר בָּרִיא שֶׁיֵּשׁ לֹו דֶּרֶךְ כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁאֵין צָרִיךְ לִיקַּח לוֹ דֶּרֶךְ. וְאִם דָּבָר בָּרִיא שֶׁאֵין לֹו דֶּרֶךְ כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁהוּא צָרִיךְ לִיקַּח לוֹ דֶּרֶךְ. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַייָמִין. בִּסְתָם. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. אֵינוֹ צָרִיךְ לִיקַּח דֶּרֶךְ. וְרַבָּנִין אוֹמְרִין. יֵשׁ לוֹ דֶּרֶךְ. וָכָא אֲפִילוּ דָּבָר בָּרִיא יֵשׁ לוֹ דֶּרֶךְ כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁהוּא צָרִיךְ לִיקַּח לֹו דֶּרֶךְ.
Traduction
Selon R. Jérémie, Admon et R. aqiba professent le même avis, comme il a été enseigné ailleurs (578)(Baba Batra 4, 2): ''Si, après avoir vendu sa maison, le propriétaire cède le puits ou la citerne à un tiers, R. aqiba dispense ce dernier d’acheter une partie du terrain pour avoir un chemin (579)De même ici, Admon pense que le libre accès est bien dû; selon les sages, cet achat est indispensable pour avoir l’accès du puits''. Toutefois, R. Jérémie paraît ne pas avoir entendu l’explication donnée par R. Ila ou R. Yassa au nom de R. Yohanan, disant que la discussion de la Mishna vise le cas indéterminé (en cas d’incertitude sur la libéralité du vendeur): il est évident qu’en cas de déclaration formelle du chemin fourni, tous s’accordent à dire que l’achat d’un chemin est inutile; si le vendeur a précisé, au contraire, ne pas fournir le chemin, tous s’accordent à imposer l’obligation de cet achat à l’acquéreur. Il n’y a donc de discussion qu’en cas de vente indéterminée au sujet du chemin: en ce cas, R. aqiba dispense du tiers de cet achat supplémentaire; les rabbins l’imposent; tandis qu’ici, malgré l’évidence de la présence d’un chemin, tous reconnaissent l’obligation de l’acheter.
Pnei Moshe non traduit
דתנינן תמן. פ' המוכר את הבית לא את הבור ולא את הדות מכר הבור והדות לאחר ושייר הבית לעצמו ר''ע אומר אין הלוקח צריך ליקח לו דרך דמוכר בעין יפה הוא מוכר וכשמכר לו הבור והדות מכר לו נמי הדרך וקס''ד דאפי' מכר לו בלא דרך סובר ר''ע דיש לו דרך ללוקח בע''כ של מוכר והיינו כאדמון במתני' דיש לו דרך בעל כרחם:
ולא שמע. ודחי לה הש''ס דשאני התם וכי לא שמיע לי' דמפרש ר' הילא התם פלוגתייהו דבמה אנן קיימין אם דבר בריא הוא שפירש לו בפירוש שמכר לו הדרך כ''ע לא פליגי דיש לו:
ואם דבר בריא הוא. שפירש לו שאין לו דרך כ''ע לא פליגי בזה שאין לו אלא ע''כ כן אנן קיימין בסתם הוא דפליגי אם מוכר בעין יפה מוכר או לא:
וכא. אבל הכא אפי' דבר בריא הוא שהכל יודעין שיש לו דרך כאן:
כ''ע מודיי. כלומר אפי' ר''ע מודה לחכמים דהכא שצריך ליקח לו דרך ומטעמא דמצי מדחי לי':
Ktouboth
Daf 71b
משנה: שְׁנַיִם שֶׁהוֹצִיאוּ שְׁטָר חוֹב זֶה עַל זֶה אַדְמוֹן אוֹמֵר אִילּוּ חַייָב הָיִיתִי לָךְ כֵּיצַד אַתָּה לוֹוֶה מִמֶּנִּי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים זֶה גוֹבֶה שְׁטָר חוֹבוֹ וְזֶה גוֹבֶה שְׁטָר חוֹבוֹ.
Traduction
Deux hommes se présentent réciproquement des actes de créances (A à B, et B à A). D’après Admon, l’un peut dire à l’autre: ''Si je te devais de l’argent, tu ne serais pas venu en emprunter chez moi''. Selon les autres sages, chacun peut faire valoir son contrat.
Pnei Moshe non traduit
מתני' שנים שהוציאו שט''ח זה על זה. ראובן על שמעון ושמעון על ראובן של ראובן מוקדם ושל שמעון מאוחר:
אדמון אומר. יכול שמעון לומר לו אילו חייב הייתי לך כדברי שטרך היה לך לתבוע את חובך ממני:
זה גובה וזה גובה. אפילו החוב שוה אין אומרים יעכב זה מלוה של חבירו בשביל מלוה שהלוהו אלא ב''ד יורדין לנכסי כל אחד ומגבין לכשנגדו את חובו והלכה כחכמים:
משנה: שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת לַנִּישּׂוּאִין יְהוּדָה וְעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְהַגָּלִיל. אֵין מוֹצִיאִין מֵעִיר לְעִיר וּמִכָּרַךְ לְכָרַךְ. אֲבָל בְּאוֹתָהּ הָאָרֶץ מוֹצִיאִין מֵעִיר לְעִיר וּמִכָּרַךְ לְכָרַךְ אֲבָל לֹא מֵעִיר לְכָרַךְ וְלֹא מִכָּרַךְ לְעִיר. מוֹצִיאִין מִנָּוֶה הָרַע לְנָוֶה הַיָּפֶה אֲבָל לֹא מִנָּוֶה הַיָּפֶה לְנָוֶה הָרַע. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אַף לֹא מִנָּוֶה הָרַע לְנָוֶה הַיָּפֶה מִפְּנֵי שֶׁהַנָּוֶה הַיָּפֶה בוֹדֵק.
Traduction
On a divisé la Palestine en 3 parties pour les mariages: la Judée, la Galilée et la Pérée (au-delà du Jourdain) (583)V.Neubauer, Géographie, p 55. Si un homme épouse une femme dans une de ces 3 divisions, il ne peut pas la forcer d’aller avec lui dans une ville d’une autre division. Dans la même division, il peut mener la femme d’une ville dans une autre, ou d’un bourg à l’autre; cependant, si elle est d’une petite ville, il ne peut la forcer d’aller avec lui dans une grande, ni à l’inverse. Si elle était dans un endroit où il est agréable de demeurer, il ne peut pas la forcer d’aller avec lui dans un vilain endroit (584)Loi établie en faveur de la femme, tandis que l’on peut la faire passer d’un vilain dans un beau. R. Simon b. Gamliel dit: même en ce dernier cas, on ne peut pas la contraindre; car, même une belle demeure inusitée peut nuire à la santé.
Pnei Moshe non traduit
מתני' ג' ארצות לנישואין. חלוקות לענין נשואי אשה שאם נשא אשה באחת מהן אינו יכול לכופה לצאת אחריו מארץ אל ארץ:
אין מוציאין. מזו לזו לא מעיר לעיר ולא מכרך לכרך כרך גדול מעיר והוא מקום שווקים ומכל סביביו באים שם לסחורה וכל דבר מצוי בו:
אבל לא מעיר לכרך. שישיבת הכרכים קשה מפני שהכל מתישבים שם ודוחקים ומקרבים הבתים זו לזו ואין שם אויר:
ולא מכרך לעיר. דבכרך שכיחי כל מילי ובעיר לא שכיחי:
שהנוה היפה בודק. את הגוף ומחליאו ששינוי וסת אפילו לטובה תחלת חולי מעיים והלכה כרשב''ג:
הלכה: הַמּוֹצִיא שְׁטָר חוֹב עַל חֲבֵירוֹ כול'. רִבִּי יוֹנָה אוֹמֵר. בְּיָפֶה בְכָךְ. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. בְּשֶׁאֵינוֹ יָפֶה בְכָךְ. 71b הַגַּע עַצְמָךְ דַּהֲוָה לֵיהּ קַרְקַע. יְכִיל הוּא מֵימַר לֵיהּ. קַרְקַע טָב אֲנָא בְעֵי. הַגַּע עַצְמָךְ דַּהֲוָה לֵיהּ קַרְקַע טָב. יְכִיל הוּא מֵימַר לֵיהּ. דִּידִי אֲנָא בְעֵי. וְלֹא עוֹד אֶלָּא יְכִיל הוּא מֵימַר לֵיהּ. לֵית בְּחֵיילִי טְעִין טִרְחוֹתְהוֹן דִּתְּרֵיי.
Traduction
Selon R. Yona, on suppose que le terrain a une valeur égale à la dette réclamée; selon R. Yossé, il en est de même en cas d’inégalité de valeur. Pourquoi dire, d’après les autres docteurs: ''le créancier agit par prudence en vendant un terrain au réclamant, afin d’avoir un gage''? Que serait-ce si l’emprunteur a déjà un terrain? -C’est insuffisant, car le créancier peut arguer qu’il veut pour gage une bonne terre (pour cela, il la lui a vendue). Si l’emprunteur possède déjà une bonne terre, le prêteur peut encore prétendre qu’il préfère sa terre (et n’a voulu prêter que sur ce gage); en outre, il peut prétendre n’avoir pas la force d’assumer l’entretien pénible de 2 champs (voilà pourquoi il lui a cédé momentanément son bien, sauf à le reprendre).
Pnei Moshe non traduit
גמ' ביפה בכך. שהקרקע שוה כפי סך החוב ובהא קאמר אדמון היה לו להפרע את שלו:
רבי יוסי אומר. אפילו בשאינו יפה בכך דמ''מ יכול לומר לו היה לך להפרע את אשר אתה מוצא ראשון:
הגע עצמך. על דברי חכמים קאי דקאמרי זה היה פיקח שמכר לו קרקע כדי למשכנו והגע עצמך אם היה לו ללוה קרקע ובלאו הכי יכול למשכנו מאי:
יכיל מימר ליה. קרקע יפה אני רוצה ומפני כך מכרתי לך היפה שלי לחזור ולגבותה:
הגע עצמך. דהוי ליה ללוה ג''כ קרקע טב:
יכיל מימר ליה. אע''פ כן בשלי אני רוצה שחביבה עלי ביותר:
ולא עוד אלא. שיכול לומר לו אע''פ שהיה לך קרקע למשכן בשביל חובי מכרתי לך שלי שאין בו כח להרבות בטרחא של שתי שדות ומפני שידעתי שאגבה ממך קרקע מכרתי לך זו ואותה אגבה עכשיו:
הלכה: שְׁנַיִם שֶׁהוֹצִיאוּ שְׁטָר חוֹב זֶה עַל זֶה כול'. זֶה לָוָא מִזֶּה מְנָא וְזֶה לָוָה מִזֶּה מָאתַיִם. רַב הוּנָא אָמַר. אִתְפַּלְּגוֹן רַב נַחְמָן בַּר יַעֲקֹב וְרַב שֵׁשֶׁת. חַד אָמַר. יוֹצִיא מְנָה כְנֶגֶד מְנָה. וָחָרָנָה אָמַר. זֶה גוֹבֶה שְׁטָר חוֹבוֹ וְזֶה גוֹבֶה שְׁטָר חוֹבוֹ. מָאן דְּאָמַר. יוֹצִיא מְנָה כְנֶגֶד מְנָה. יְלִיף לָהּ מִשְּׁוָורִים תָּמִים שֶׁחִבְּלוּ זֶה בַזֶּה מְשַׁלְּמִים בַּמּוֹתָר חֲצִי נֶזֶק. מָאן דְּאָמַר. זֶה גוֹבֶה שְׁטָר חוֹבוֹ וְזֶה גוֹבֶה שְׁטָר חוֹבוֹ. יְלִיף לָהּ מֵרַבָּנִין וְאַדְמוֹן. דְּרַבָּנִין וְאַדְמוֹן מוֹדֵי שֶׁיּוֹצִיא מְנָה כְנֶגֶד מְנָה. אֶלָּא בְגִין דְּתַנִּינָן. אַדְמוֹן אוֹמֵר. אִילּוּ חַייָב הָיִיתִי לָךְ כֵּיצַד אַתָּה לוֹוֶה מִמֶּנִּי. לְפִיכָךְ צָרִיךְ מֵימַר. זֶה גוֹבֶה שְׁטָר חוֹבוֹ וְזֶה גוֹבֶה שְׁטָר חוֹבוֹ. מָחַל שֶׁלְּמָאתַיִם בִּמְנָה וְשֶׁלִּמְנָה לֹא מָחַל. מָאן דְּאָמַר. יוֹצִיא מְנָה כְנֶגֶד מְנָה. שֶׁכְּבָר יָצָא מְנָה כְנֶגֶד מְנָה. וּמָאן דְּאָמַר. זֶה גוֹבֶה שְׁטָר חוֹבוֹ וְזֶה גוֹבֶה שְׁטָר חוֹבוֹ. אוֹתוֹ שֶׁמָּחַל אֵינוֹ גוֹבֶה וְאוֹתוֹ שֶׁלֹּא מָחַל גּוֹבֶה. כָּתַב שֶׁלְּמָאתַיִם בִּשְׁטָר וְשֶׁלִּמְנָה לֹא כָתַב. מָאן דְּאָמַר. יוֹצִיא מְנָה כְנֶגֶד מְנָה. שֶׁכְּבָר יָצָא מְנָה כְנֶגֶד מְנָה. וּמָאן דְּאָמַר. זֶה גוֹבֶה שְׁטָר חוֹבוֹ וְזֶה גוֹבֶה שְׁטָר חוֹבוֹ. אוֹתוֹ שֶׁכָּתַב גּוֹבֶה וְאוֹתוֹ שֶׁלֹּא כָתַב אֵינוֹ גוֹבֶה.
Traduction
Si A emprunte à B cent zouz, et B emprunte à A 200, c’est un cas en discussion entre R. Nahman b. Jacob et R. Shesheth: l’un dit qu’il sera rendu un maneh (100 z.) contre un maneh (sauf à réclamer le reste dû); l’autre dit que chacun réclame de son côté ce qui lui est dû au complet. Le 1er avis est déduit, par analogie, de la règle relative à 2 bœufs d’ordinaire doux, qui se sont blessés réciproquement (581)Baba (Qama 3, 9): la moitié de l’excédant de dommage supérieur à l’autre devra être payée (c’est donc après avoir équilibré les dommages provenant des blessures, de part et d’autre, que l’excédant de perte est à payer par l’adversaire). Le 2e avis est déduit de celui que professent les rabbins, interlocuteurs d’Admon (dans notre Mishna). Toutefois, le cas exposé ici diffère en ce qu’il s’agit de sommes inégales, et les rabbins interlocuteurs d’Admon reconnaîtraient qu’il y a lieu avant tout d’établir la balance des dettes; seulement, puisque, selon Admon, B peut dire à A: ''Si je te devais réellement de l’argent, tu n’aurais pas eu à m’en emprunter'', les sages ont soin de spécifier que chacun réclame son dû (sans tenir compte de l’argumentation contraire (582)Une dette ne paie pas l'autre (Code Nap, art 1298). Si le créancier de 2 maneh renonce à la moitié (de sorte qu’il en reste dû un), et le créancier pour un maneh n’y renonce pas (ce qui les rend égaux), d’après le 1er avis, l’équivalence est accomplie de fait; d’après le 2e avis, disant que chacun réclame ce qui lui est dû, il ne réclamera pas le maneh auquel il a renoncé, mais le reste. Lorsque le créancier de 2 maneh possède à cet effet un contrat de reconnaissance de la dette, tandis que le créancier pour un maneh l’a prêté verbalement, d’après le 1er avis, l’équivalence est accomplie de fait; d’après le 2e avis, celui-là seul qui possède un contrat écrit peut le faire valoir, non celui qui n’en a pas.
Pnei Moshe non traduit
גמ' יוציא מנה כנגד מנה. והשאר הוא גובה:
זה גובה וזה גובה. וכגון דאית ליה רווחא כדלקמן:
יליף ליה משוורים תמים. דתנן בפרק המניח שני שוורים תמין שחבלו זה בזה משלמין במותר חצי נזק ששמין במה שהזיקו של זה יותר על נזקו של זה ובאותו מותר משלם החצי אלמא היכא ששניהם נתחייבו זה לזה מנכין לו מה שהוא כנגד חובו ואינו גובה אלא המותר:
יליף ליה מרבנן דאדמון. דקאמרי זה גובה וזה גובה:
דרבנין דאדמו מודיי. ודחי לה הש''ס דשאני הכא ורבנן דאדמון נמי מודו אם זה נתחייב יותר לזה מנכין לו חובו ואינו גובה אלא המותר:
ואלא בגין דתנינן אדמון אומר. כלומר דהכא מילתא אחריתא היא שטוען על השטר דמזויף הוא שאילו חייב הייתי לך כיצד לוה ממני לפיכך קאמרי חכמים דזה גובה וזה גובה וטענתו אינה טענה וכדמוקי לה בבבלי דלוה ממנו ביומא דמשלם זמניה דאדמון סבר לא עביד איניש דיזיף ליומא ורבנן סברי עביד איניש דיזיף ליומא אבל מודו חכמים שאם שניהם מודים שאמת הוא וחוב האחד יותר על חבירו שמנכין לו כנגד חובו ומגבין המותר:
מחל של מאתים במנה. אחד ומנה השני לא מחל ועכשיו שניהם שוין:
שכבר יצא. כלו' כבר יצאו זה בזה:
אותו. מנה שמחל אינו גובה והשאר גובה:
ושל מנה. זה שהוא של מנה לא כתב חובו בשטר אלא מלוה על פה הוא:
שכבר יצא מנה כנגד מנה. ובעל השטר אינו גובה אלא מנה:
אותו שכתב גובה. כל שטרו היכא דיש לו יפוי כח:
ואותו שלא כתב אינו גובה. במקום יפוי כח דמלוה ע''פ הוא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source